איך מתחילים?
המקום הכי טוב להתחיל הוא במאמר המקיף שלנו, שמכיל כל מה שצריך לדעת על נוודות דיגיטלית. אחרי שקראתם אותו, אחת הדרכים הכי פשוטות היא – פשוט מתחילים! הכרנו לא מעט משפחות שחולמות על נוודות דיגיטלית וטיולים בעולם, ומה שמציף אותן בהתחלה זה בעיקר תהיות, בעיות, עיכובים וחוסר ביטחון – על דברים שהם בכלל לא חווים – או במילים אחרות – בעיות שעדיין לא קיימות…
אז מבחינתנו אפשר להכין את השטח גם במשך 10 שנים, זה אף פעם לא יהיה מושלם. כל הקטע בנוודות הוא שצריך להתמודד עם שינויים, לשמור על גמישות מחשבתית, להתאים את עצמנו למצבים שונים ולא לפתח ציפיות לא ריאליות.
הדבר הכי חשוב הוא הכנסה שוטפת, ברגע שיש כסף (ולא צריך הרבה, בטוח לא כמו בחיים רגילים בישראל…) כל השאר די מסתדר מעצמו. לומדים דברים על הדרך, מפתחים את הדרך הייחודית שלכם לנדוד, עושים טעויות, לומדים… זה החלק הכי טוב בנוודות. החלק בו אתם מרגישים חיים – כל הזמן!
אז פשוט צאו לדרך ותנו לדברים להסתדר מעצמם… בתרחיש הכי גרוע, תחזרו עם חוויה של פעם בחיים וקצת פחות כסף בחשבון. בתרחיש היותר ריאלי, אולי תגלו חיים חדשים מלאים בהרפתקה, אושר וזמן איכות עם האנשים שאתם אוהבים.
מאיפה האומץ?!
זה לא עניין של אומץ, אלא יותר עניין של סדר עדיפויות בחיים.
מבחינתנו זה יותר אמיץ להישאר לחיות בישראל. כלכלית, בטחונית, מנטלית – זה פשוט דבר קשה. אנחנו לא היינו מודעים לזה בכלל כמו רוב האנשים, אבל היום אחרי כמה שנים מחוץ לישראל אנחנו מבינים כמה יכולנו לחסוך מעצמנו…
הקטע הכלכלי הרבה יותר קל בנוודות דיגיטלית, כמעט בכל מדינה שחיינו בה היתה יותר זולה בישראל – לפעמים פי 3. וגם המדינות היקרות ביותר בעולם (טוקיו למשל) הכילו בתוכן המון אופציות כך שגם שם מצאנו פתרונות מעולים ולא סטינו יותר מדי מהתקציב שלנו. כתבנו מאמר מקיף על התנהלות פיננסית בנוודות.
הפן המשפחתי הוא החשוב ביותר מבחינתנו. ברגע שהחלטנו להקים ביחד משפחה ידענו זה סדר העדיפויות שלנו, אבל החיים בישראל לא איפשרו את זה. לשים תינוק במסגרת מגיל 6 חודשים זה בלתי נתפס, לעבוד +10 שעות ביום ולראות את הילדה שלך רק בערב כשאתה גמור וחסר אנרגיות זה טירוף, לעבוד מהבוקר עד הלילה רק כדי לנסות לסגור את החודש מבלי להגדיל את המינוס – זה אומץ.
על הפן הבטחוני לא נרחיב, מאמינים שזה די מובן מאליו.
בקיצור, האומץ האמיתי הוא לא לעשות כלום ולהישאר תקועים במירוץ בזמן שהחיים האמיתיים חולפים לנו אל מול העיניים. העולם הזה גדול, יפה ומעניין, ויש לנו את היכולת לבחור איפה לחיות, ליהנות ממה שחשוב באמת בחיים ולא לבזבז שום רגע.
ממה מתפרנסים?
הזכרנו מקודם שאחד הדברים החשובים בנוודות הוא הכנסה קבועה, זה הבסיס להכל – אלא אם אתם מוכנים לשרוף חסכונות ולטייל בלי לעבוד, ואז זו כבר לא נוודות דיגיטלית אלא טיול.
יש אנשים שמגיעים עם מקצוע דיגיטלי שאין בעיה לעשות אונליין מכל מקום בעולם, יש שכירים ויש עצמאים, יש אנשים שלומדים מהר ויכולים לרכוש ידע במקצוע שיכול לפרנס אותם, יש משפחות ששוכרות את הבית שלהן ועם זה מכסות הרבה מההוצאות – יש כל מיני פתרונות.
אנחנו התחלנו לנדוד לפני קוביד, עוד כשעבודה מהבית היתה שמורה לקהל מצומצם יחסית. היום בעידן פוסט-קורונה הרבה יותר קל למצוא משרות remote, או לפתוח עסק עצמאי במאות תחומים שאפשר לעשות מרחוק. גם מקצועות שהיו נחשבים ל״פיזיים״ הפכו להיות נורמה אונליין. מעורכי דין, לפסיכולוגים, מטפלים ועוד.
כמה דוגמאות למקצועות מעולים לנוודות:
- תכנות
- עיצוב גרפי
- קופירייטינג
- כתיבת תוכן
- ניהול סושיאל
- איקומרס
- עריכת וידיאו
- אנימציה
- תרגום וכתוביות
- מזכירות דיגיטלית
- ועוד ועוד ועוד…
חשוב לזכור שכשאתם בוחרים איפה לחיות – אתם שולטים בתקציב שלכם בצורה מוחלטת. אז אם התרגלתם להכניס 20,000₪ בחודש כי זה מה שהיה צריך לכסות על ההוצאות המטורפות בישראל ובחיים מקורקעים – כשאתם בוחרים לחיות בתאילנד, לא להחזיק רכב, לא לשלם משכנתא, ולא להוציא עשרות אלפי שקלים על דברים שאתם לא באמת צריכים – אפשר לשרוד ואפילו לשגשג מהרבה פחות…
נוודות דיגיטלית, במיוחד עם ילדים, היא פתרון כלכלי ולא משהו שצריך להתמודד איתו. כתבנו על זה בהרחבה במאמר הזה.
איך שומרים על קשר? געגועים למשפחה
לשאלה הזאת אין תשובה טובה… לכל דבר יש יתרונות וחסרונות והמרחק מהמשפחה הוא חיסרון, לא משנה איך נסובב את זה.
כשהיינו בישראל גם במרחק של חצי שעה, היינו מתראים אחת לשבועיים בקושי. המפגשים היו אותן שיחות על אותם הדברים, אף אחד לא התרגש יותר מדי לראות אותנו וזה היה פשוט חלק משגרה.
עכשיו כשאנחנו מתראים אחת לחצי שנה זה סיפור אחר לגמרי. שבועות שלמים של שיחות, ארוחות, בילויים ביחד. זמןמשפחה אמיתי מצומצם לחודש או פחות. אז כן, אנחנו מתראים פחות אבל איכות המפגשים והקרבה למשפחה טובים יותר מכל מה שהיה לפני. אפילו האוכל הרבה יותר טעים!
אז מתגעגעים, אבל מזכירים לעצמנו לא לתת לרגשות לעבוד עלינו ולזכור איך הדברים באמת היו לפני, וכמה הם השתפרו לטובה היום. אנחנו יודעים שהמשפחה שלנו מבינה כמה טוב לנו עכשיו לעומת כשהיינו חיים בישראל, וכמה אושר זה הכניס לחיים שלנו. אז עם כל הגעגועים – קל להם לקבל את זה ולתמוך. ולמרות שלקשר פיזי יש המון ערך, אפשר לשמור על קשר אדוק היום גם מהצד השני של העולם.
ולכמה טיפים יותר פרקטיים:
- שיחות וידיאו קבועות כמה פעמים בשבוע
- קבוצת וואטסאפ משפחתית בה מעדכנים ושולחים סרטונים ותמונות
- האינסטגרם שלנו התחיל בעיקר כדי לעדכן משפחה וחברים על המסע שלנו
- פעם או פעמיים בשנה מבקרים בישראל
- לקחת תמונות או לייצר ספרון תמונות קטן נוח וקל עם חוויות מהביקור, אפשר ליצור גם אלבום מיוחד בנייד לדיגיטלים ביניכם.
- לבקש מהחברים והמשפחה לכתוב כמה מילים לפני שממשיכים במסע במחברת קטנה/ יומן לילדים
- לעודד חברים ומשפחה לבוא לבקר- ככה יוצא גם קצת בייביסיטר וגם הם נהנים מטיול בחו״ל וצבירת חוויות משותפות.
לילדים לא חסר חיי חברה?
מילי התחילה לנווד בגיל 6 חודשים והיום היא בת 3.5, הנוודות הפכה אותה לילדה מאוד חברתית, היא מוצאת חברים בקלות בכל גן משחקים גם אם הם לא דוברים את אותה השפה (לילדים יש שפה משלהם) ובגלל שהיא פוגשת ילדים בקבוצות גילאים שונות היא מתחברת עם ילדים גדולים וקטנים ממנה.
פגשנו בדרך משפחות מכל הסוגים וכל הגילאים, ילדים נוודים הם בדרך כלל מאוד חברותיים ולא ראינו מצבים שבהם יש להם חוסר חברתי מסוים – להיפך. לחלקם יש חברים בישראל מבית הספר והם שומרים על קשר, חלקם רוכשים חברים חדשים מכל העולם, יש מסגרות בינלאומיות בהמון יעדים אז גם בתי ספר, חוגים והעשרה זו לא בעיה.
בקיצור – יש להם יותר חיי חברה מאיתנו.
מה עם ויזות? איך נשארים בכל מדינה?
אנחנו אישית לא רואים טעם בלהישאר לתקופות ארוכות מדי, כל המטרה היא להמשיך לנדוד, להכיר תרבויות ומדינות אחרות ולטייל בעולם. זו אחת המטרות בנוודות דיגיטלית, לפחוות בשבילנו. יש אנשים שרוצים לקנן (nesting) ליותר זמן ובשביל זה רק צריך לעשות שיעורי בית וללמוד על חוקי הויזות של כל יעד.
במדריכי היעדים שלנו אנחנו מפרטים לגבי הויזות שמקבלים בהגעה (ויזת תייר), אבל יש מקומות שניתן להוציא בהן ויזות שונות לתקופות ארוכות יותר. בתאילנד למשל על כל ילד שנכנס למסגרת לימודית, הורה אחד יכול לקבל אשרת שהייה במדינה.
יש מדינות כמו גיאורגיה למשל שבהן מקבלים ויזה אוטומטית לשנה, בתאילנד אפשר לצאת ולהיכנס ולחדש את הויזה, במדינות השנגן אפשר לשהות 90 יום מתוך 180 – ויש מדינות שהן לא בשנגן וגם בהן אפשר לשהות 90 יום ברצף.
זה מצריך שיעורי בית, אבל לא מסובך יותר מלחפש מתכון לעוגה בגוגל. חלק גדול מהנוודות הוא לשוטט באינטרנט וחפש דברים – אז כדאי להתחיל ולהתרגל מעכשיו. ואם הגעתם לבלוג שלנו, אתם כבר בכיוון הנכון 🙂
איך משלבים עבודה וטיולים?
כמו הרבה מהשאלות כאן התשובה מורכבת – או – זה תלוי.
אם אתם שכירים הלו״ז די נקבע סביב שעות העבודה שלכם, ואז יותר קל כי זה מצריך פחות משמעת עצמית, ומצד שני יש משמעותית פחות גמישות.
אם אתם עצמאים, אתם קובעים את הלו״ז לעצמכם, אבל אז צריך לשמור על משמעת עצמית.
מורדי עצמאי והוא עובד על פרויקטים שבדרך כלל אורכים שבועות או חודשים, אז קל יותר להחליט לחסום ימים מסוימים, לטייל בהם, ובשאר הזמן לעבוד.
ככל שהיעד יותר אקזוטי ומפתה ככה יותר קשה להתרכז בעבודה! אבל כשמבינים שזה הבסיס לכל סגנון החיים הזה, ושלא חייבים לחרוש מדינה כמו תיירים – זה נהיה יותר ויותר קל.
בהתחלה רצינו לטייל ולראות כמה שיותר והיינו ב-mode של תיירים, עם הזמן הבנו שהיום-יום הרבה יותר כיפי ממה שאנחנו רגילים אז פתאום אטרקציות וטיולים נהיו פחות חשובים. אנחנו מטיילים לא מעט, אבל זו מותרות ולא הכרח. מה שחשוב זה שאנחנו חיים חיים רגועים, שלווים, בלי סטרס ובלי מרדף אחרי כסף, ועם זמן למשפחה שלנו. הנה מאמר שכתבנו על סדר היום שלנו בנוודות דיגיטלית ואיך לנהל אותה עם ילדים.
כל השאר זה בונוס.
זה לא יקר כל הסיפור הזה?
ההוצאות שלנו בשלוש השנים האחרונות התכווצו בכ-60-70% בממוצע, והשקט הנפשי והפנאי נותנים מוטיבציה וזמן לטפח עסק עצמאי – כך שבמקביל ההכנסות עלו בכ-40%. עברנו מ״לשרוד את החודש״ לקרנות השתלמות ומחשבות על פנסיה מוקדמת. משהו שלא חלמנו שיקרה כשחיינו בישראל ממשכורת למשכורת.
מבחוץ זה נראה שאנחנו מטיילים כל יום – כל היום, אבל זה רחוק מהמציאות. רוב הימים שלנו מלאי שגרה של עבודה, סידורים וזמן איכות ביחד כמשפחה – שזה כשלעצמו שווה הכל. אנחנו כן מטיילים במקומות מדהימים ויותר מהממוצע, אבל זה בגלל שאנחנו חיים במקומות האלה אז זה הרבה יותר נגיש וקל.
נוודות דיגיטלית עוזרת לנו לחסוך לא מעט בהוצאות משק הבית, ובמקביל לטייל בעולם ולחיות במקומות שפעם חלמנו רק להגיע אליהם לסופ״ש קצר. איך? דיברנו על זה לעומק במאמר הזה
איך מוצאים דירה בכל מקום?
בהתחלה היינו מוצאים דירות רק ב-airbnb. למה?
- איכות: מה שרואים (וקוראים) זה מה שמקבלים. יש פירוט מאוד מדויק של מה אפשר למצוא בדירה, תמונות מכל זווית אפשרית, וביקורות איכותיות ואמינות שמפרטות את כל המידע שאפילו לא חשבתם לברר.
- ביטחון: יש לא מעט הונאות בעולם, חלקן בתחום הדיור. ב-airbnb כשמוצאים דירה עם 100 ביקורות טובות הסיכוי להונאה שואף לאפס. גרנו במעל ל- 30 דירות ואף פעם לא נתקלנו בשום דבר כזה.
- קלות: החיפוש בפלטפורמה מעולה, יש אפשרויות סינון מתקדמות ואפשר לחפש בדיוק את הדירה שרציתם. לפי כמות חדרים, מיטות, תקציב, האם יש מקרר בדירה, אינטרנט או בריכה.
אחרי הקורונה שמנו לב שהמחירים עלו בצורה קיצונית, לא משנה באיזה יעד חיפשנו דירה. זה הפך להיות לא ריאלי בלשון המעטה לסגור דירה דרך הפלטפורמה.
היום אנחנו משתמשים בה בתור מנוע חיפוש, כשמוצאים משהו שולחים הודעה מנומסת לבעלים, אומרים מה התקציב שלנו ומבקשים הצעה יותר ריאלית. בבאנסקו סגרנו דירת 2 חדרים מטורפת ב-600 יורו כשהיא פורסמה ב-1,400. כבר סגרנו יותר מ-10 דירות בשיטה הזו ותמיד יש בעל דירה שמעדיף לסגור דיירים לחודש מאשר להתחיל להחליף כל כמה ימים.
במקומות הבודדים שבהם אין מלאי דירות בפלטפורמה – מחפשים בקבוצות פייסבוק.
בדרך כלל שם היעד + apartments מוביל לתוצאות (ברגע שאין דירות בairbnb – הן יהיו בפייסבוק) או שואלים בקבוצות של expats (קבוצות מעולות בדרך כלל) או נוודים.
אפשר לקרוא על הנושא בהרחבה במאמר שלנו: איך למצוא דירות בכל מקום בעולם
מה סוחבים איתנו?
שתי מזוודות טרולי קטנות, שני תיקי גב ועגלת תינוק. זה מה שסחבנו בשנתיים וחצי של נוודות ומעולם לא היה חסר לנו דבר… היום עם התוספת החדשה למשפחה הוספנו מזוודת טרולי נוספת, אבל באמת שאין צורך מעבר לזה.
אימצנו מינימליזם בצורה מאוד קלה, יותר קלה ממה שחשבנו. אנחנו תמיד מעדיפים לקנות ולא לסחוב איתנו דברים שלא נשתמש בהם. בשדות תעופה אנחנו זזים בקלות, לא צריכים לחכות בשרוול למזוודות, לפעמים עושים צ׳ק אין מהיר יותר, במעברים לא סוחבים ומעמיסים על מוניות משקלים ענקיים, יכולים בקלות להתנייד ממקום למקום, לפרוק מזוודה בבית חדש לוקח 10 דקות! אפשר למצוא כמעט כל דבר בכל מקום בעולם… באמת שאין שום סיבה לסחוב אתכם דברים.
רשימה של דברים שאנחנו כן לוקחים איתנו:
משחקים לילדים: מתרכזים יותר ביצירה ואת זה אפשר לקנות בכל מקום. טושים, צבעים, ניירות, חוברות צביעה וכו׳. יש למילי בובות קבועות שבאות איתה ממקום למקום, השאר קונים צעצועים ותורמים אותם כשעוזבים – אבל לא הרבה.
בגדים: במזוודות יש לנו בגדים לשבוע, תמיד סוגרים דירה עם מכונת כביסה – ובצורה הזאת אפשר בקלות להחליף את כל המלתחה בקלות. כל בגד שיש לנו – נלבש. ואם הבגד לא בשימוש, הוא לא נשאר.
אלקטרוניקה: תיק קטן עם כבלים, חיבורים, מתאמים ושאר גאדג׳טים שהם חובה. כרומקאסט קטן שמתחבר לכל טלוויזיה ומזרים אליה נטפליקס, יוטיוב וכו׳. נינטנדו סוויצ׳ שאנחנו מחברים גם לטלוויזיה ומשחקים מדי פעם.
תיק רחצה: מברשות שיניים, כמות מינימלית של קרמים ומשחות, סכיני גילוח – כל מה שחייב. את כל השאר קונים ולא לוקחים איתנו מה שנשאר. בדרך כלל נשארים מינימום לחודש בכל עיר אז זה נגמר בכל מקרה.
תיק עזרה ראשונה: תחבושות, יוד, פלסטרים, מדחום. כל השאר אפשר לקנות גם בחורים הכי הזויים בעולם.
שקית תרופות: גם כאן, המינימום האפשרי. כדורים לכאבים וחום, נובימול, משחות אוזניים ועיניים.
איך מסתדרים עם שירותי רפואה?
כשאנחנו בוחרים יעד אחד הדברים הראשונים שאנחנו מחפשים זה רפואה זמינה וטובה. לא נשארים לתקופות ארוכות במקומות נידחים בלי גישה לרפואה מודרנית, במיוחד היום עם תינוק בן כמה חודשים.
אנחנו מנוודים כבר 3 שנים והיו לא מעט מקרים שבהם הצטרכנו רופא, אם זה רופא שיניים כשלירז היתה צריכה לעשות טיפול שורש, רופא ילדים כשלמילי היתה דלקת בעין, חיסונים במזרח, חום במערב… מה לא.
לפעמים מאתגר יותר לתקשר אבל בכל מצב תמיד מקבלים טיפול רפואה טוב – ויותר חשוב, זמין ומהיר (לא מחכים חודשיים למומחה כמו בישראל, מקסימום יומיים!). ביטוח המטיילים מכסה כל מיני מצבים – ובהרבה מהמצבים מדובר בדברים קטנים שאפשר לשלם מהכיס, במדינות בהן זה מאוד זול.
לסיכום
אלה השאלות שאנחנו נשאלים ברוב המקרים, ממשפחות שרוצות לנווד אבל פוחדות מכל מני מצבים, מאנשים סקרנים שלא מבינים איך אפשר להסתדר בלי בית קבוע, ממשפחה וחברים שדרך החיים שלנו מאוד מעניינת אותם – ועוד. מקווים שזה עוזר – ואם לא – אם יש לכם שאלות נוספות שלחו לנו דרך העמוד הזה: xxxx ונוסיף למאמר. אנחנו נעדכן אותו מדי פעם אז שווה להירשם לניוזלטר שלנו ולעקוב!
